חלץ מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל -

החלטה

יש להכריע בטענת סף של המשיבה בעניין הסמכות העניינית של ביהמ"ש.

טענות הצדדים במישור זה הונחו בפני זה מכבר. מתן ההחלטה הושהה עד למיצוי מגעים בין הצדדים, אשר, כמקווה יכלו להביא להתייתרות ההליך, אולם אלה לא צלחו.

המרצת הפתיחה תוקפת את סבירות החלטת ממ"י להקפיא את פרוייקט הרחבת מושב חלץ, בשל חשד לגביית "כספים אסורים", בניגוד להחלטות מועצת המנהל.

בין ממ"י לבין האגודה המבקשת אין יריבות ואין מחלוקת בתחום המשפט הפרטי- החוזי, בכל הקשור לנשוא ההמ"פ. עסקינן בתקיפה ישירה של שיקול הדעת בקבלת החלטה מתחום המשפט הציבורי, שרקעה במדיניות הנקוטה אצל הגוף המנהל את מקרקעי המדינה באשר להתנהלות בפרויקטים של הרחבת ישובים חקלאיים. הן עפ"י מבחן הסעד המבוקש והן על פי מבחן "היסוד הדומיננטי", ברוח הפסיקה הרלבנטית, שהצדדים אזכרו בטיעוניהם, מדובר במאטריה שאינה בסמכות ביהמ"ש ה"אזרחי" הרגיל, כי אם בסמכות בג"צ ( אין חולק שבית המשפט לעניינים מנהליים אינו הפורום המוסמך ).

ההתלבטות היתה בכך, שבהליך אחר, שעניינו כמעט זהה לשלנו ( ה"פ 50620-07-10 , בעניין מושב תרום), שהתברר בביהמ"ש המחוזי בי-ם, ניתנה הודעה מטעם ממ"י על כי הוחלט שלא לטעון להיעדר סמכות עניינית. לכאורה, נמצא שהמשיבה מדברת "בשני קולות", וכי צפיית התובעת דכאן ,כי אף עניינה כשר להתברר בביהמ"ש המחוזי, וכי לא תועלה טענת סף, היא לגיטימית. ביקשתי בירור ומתן עמדה עדכנית של ממ"י לסתירה, ולעמידה על טענת הסמכות בהליך הנוכחי. תשובת ממ"י לתהייה, בתמצית, הינה, שבפרשת "תרום" נעשתה שגגה מצידה, וכי ראוי היה, בדיעבד, שלא להמנע, אף שם, מהצפת הסוגיה. המשיבה איתנה בעמדתה העדכנית שהסמכות העניינית, מכל היבטי ההליך, מצויה אצל ביהמ"ש הגבוה לצדק.

אני מקבל טענת המשיבה על כי אין מדובר בסיטואציה חריגה שבגדרה, משיקולי תום לב והתנהלות דיונית נאותה, ראוי יהיה לקבוע כי ממ"י מנועה מהעלאת טענת הסמכות כעת, אף אם טיעוניה ,לגוף הדברים, מוצדקים. ככל שניתן לדבר על "אינטרס הסתמכות" שקם לתובעת כאשר הגישה תביעתה הנוכחית, בהנחה שהסמכות העניינית אינה במחלוקת, יכול הדבר להוות שיקול להימנעות מפסיקת הוצאות לחובתה, אולם, אין מתקנים טעות בטעות. אין מקום למנוע מהמשיבה העלאת טענת הסמכות במקרים עתידיים, אך בשל כך שבעבר הוחלט שלא לעשות כן,במקרה מסויים, וכאשר נמסר שבראיה עכשווית סבורה היא שנפלה טעות בכך.

בסופו של יום- המרצת הפתיחה מבקשת לבטל החלטה של רשות ציבורית מתחום המשפט המנהלי. לא נמצא לי טעם סדור ומוצק בטיעוני האגודה התובעת להצביע על הוראת דין המסמיכה את ביהמ"ש הנוכחי להעניק סעד מעין זה, המצוי בתחום סמכותו של ביהמ"ש הגבוה לצדק. ממ"י העלה את טענת הסף הזו בהזדמנות הראשונה ומוסיף ועומד עליה גם לאחר הבירור שנעשה באשר לעמדה שהוצגה מטעמו בעניין "תרום".

התוצאה היא שאין מנוס מדחיית התובענה הנוכחית על הסף, בהיעדר סמכות עניינית להזקק לה.

בנסיבות שתוארו- יעשה הדבר ללא חיוב האגודה בהוצאות המשיבה.

ניתנה היום, ד' חשון תשע"ד, 08 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: